הבעיה העיקרית עם ילדים היא איך לחיות איתם. האדם המבוגר הוא הבעיה בגידול ילדים, לא הילד. מבוגר טוב ויציב, שבלבו אהבה וסובלנות, הוא כמעט התרפיה הטובה ביותר שיכולה להיות לילד.

השיקול העיקרי בגידול ילדים הוא הבעיה של איך לחנך אותם מבלי לשבור אותם. אתה צריך לגדל את ילדך כך שלא תצטרך לשלוט בו, כדי שהוא יהיה לגמרי ברשות עצמו כל הזמן. בכך תלויה התנהגותו הטובה, בריאותו, שפיותו.

ילדים הם לא כלבים. לא ניתן לאלף אותם כפי שמאלפים כלבים. הם אינם פריטים שניתנים לשליטה. הם גברים ונשים, ובוא לא נתעלם מהעובדה הזו. ילד הוא לא מין מיוחד של בעל חיים שנבדל מהאדם. ילד הוא גבר או אישה שטרם הגיעו לצמיחה מלאה.

כל חוק שחל על התנהגותם של גברים ונשים חל על ילדים.

איך היית מרגיש אם היו מושכים וגוררים אותך ומטרטרים אותך ועוצרים בעדך מלעשות כל מה שרצית לעשות? היית מתרעם על כך. הסיבה היחידה שבגללה ילד ״לא״ מתרעם על כך היא משום שהוא קטן. אתה היית כמעט רוצח מישהו שהיה מתייחס אליך, המבוגר, עם הפקודות, ההוראות הסותרות וחוסר הכבוד שניתנים לילד הממוצע. הילד לא מכה בחזרה כי הוא לא גדול מספיק. במקום זה, הוא מלכלך את הרצפה שלך בבוץ, מפריע לתנומתך, הורס את שלוות הבית. אילוּ היה שוויון בינו לבינך בעניין הזכויות, הוא לא היה מחפש את ה-״נקמה״ הזאת. ה-״נקמה״ הזאת היא התנהגות סטנדרטית של ילד.

דטרמיניזם-עצמי הוא אותו מצב קיום לפיו האדם יכול, מתוך בחירה אישית שלו, להימצא או לא להימצא תחת שליטת הסביבה שלו. במצב הזה, יש לאדם ביטחון עצמי בשליטתו בעולם החומרי ובאנשים אחרים.

ילד זכאי לדטרמיניזם-העצמי שלו. אתם אומרים שאם לא נעצור אותו מלהפיל על עצמו דברים, ריצה אל הכביש וכו', וכו', הוא יפגע. מה אתם, כמבוגרים, עושים שגורם לילד הזה לחיות בחדרים או בסביבה שבהם הוא עלול להיפגע? האשמה היא בכם, לא בו, אם הוא שובר דברים.

המתיקות והאהבה מילד נשמרים רק כל עוד הוא יכול להפעיל את הדטרמיניזם-העצמי שלו. אתם מפריעים לזה, ובאותה המידה אתם מפריעים לחיים שלו.

יש רק שתי סיבות לכך שחייבים להפריע לזכותו של ילד להחליט עבור עצמו – השבריריות והסכנה מהסביבה שלו, ואתה. כי אתה עושה לו את הדברים שנעשו לך, ולא משנה מה אתה חושב.

ישנם שני נתיבים שאתה יכול לקחת. תן לילד מרחב פעולה בסביבה שהוא לא יכול לפגוע בה, ושהיא לא יכולה לפגוע בו בצורה קשה; סביבה שלא מגבילה מאוד את המרחב והזמן האישיים שלו. ובאמצעות שירותי סיינטולוגיה, אתה יכול לנקות את האברציות שלך (שהן סטיות ממחשבה או מהתנהגות רציונלית) עד לנקודה שבה הסובלנות שלך משתווה או עולה על חוסר החינוך שלו איך לעשות אותך מרוצה.

כשאתה נותן משהו לילד, זה שלו. זה לא ממשיך להיות שלך. בגדים, צעצועים, החדר שלו, מה שניתן לו חייב להישאר תחת השליטה הבלעדית שלו. אז הוא קורע את החולצה שלו, הורס את המיטה שלו, שובר את מכונית הכיבוי שלו. זה בכלל לא עניינך. איך היית מרגיש אם מישהו היה נותן לך מתנה לראש השנה, ואז אומר לך, יום אחרי יום משם והלאה, מה אתה צריך לעשות איתה, ואפילו היה מעניש אותך אם לא טיפלת בה כמו שנותן המתנה חושב שהיית צריך לטפל בה? היית הורס את נותן המתנה ומחריב את אותה מתנה. אתה יודע שהיית עושה את זה. הילד מורט לך את העצבים כשאתה עושה לו את זה. זוהי נקמה. הוא בוכה. הוא מציק לך. הוא שובר את הדברים שלך. הוא ״במקרה״ שופך את החלב שלו. והוא הורס בכוונה את הרכוש שלעתים קרובות מאוד הוא הוזהר לגביו. למה? כי הוא נאבק על הדטרמיניזם-העצמי שלו, על זכותו להחזיק בבעלותו דברים ועל זכותו להשפיע בצורה אפקטיבית על סביבתו. ה-״רכוש״ הזה הוא ערוץ נוסף שדרכו ניתן לשלוט בו. לכן הוא חייב להיאבק ברכוש ובשולט.

ללא ספק, יש אנשים שגידלו אותם באופן כה עלוב עד שהם חושבים ששליטה היא השיא בגידול ילדים. אם אתה רוצה לשלוט בילדך, פשוט שבור את רוחו עד שהוא יֵרד לאפתיה מוחלטת, והוא יהיה צייתן כמו כל טמבל מהופנט. אם אתה רוצה לדעת איך לשלוט בו, קנה ספר על אילוף כלבים, קרא לילד רֶקְס ולמד אותו קודם ל-״תפוס׳תו״ ואז לשבת ״ארצה״ ואז לנבוח כדי לקבל את האוכל שלו. אתה יכול לאלף ילד בדרך הזו. בטוח שאתה יכול. אבל זו הבעיה שלך אם הוא יהפוך בסופו של דבר לביריון (אדם שמביא לשפיכות דמים).

כמובן, יהיה לך קשה. זהו בן אדם. זה יהיה קשה, משום שהאדם הפך למלך החיות רק בגלל שכגזע אי אפשר היה להביס אותו. הוא לא נכנס בקלות לאפתיה צייתנית כמו שכלבים עושים. אנשים הם הבעלים של כלבים משום שלאנשים יש דטרמיניזם-עצמי ולכלבים אין.

הסיבה שבגללה אנשים החלו לבלבל בין ילדים לכלבים והחלו לאמן ילדים תוך שימוש בכוח מצויה בתחום הפסיכולוגיה. הפסיכולוג פעל על פי ״עקרונות״ כמו אלה:

״האדם הוא רשע״.

״צריך לאלף את האדם להיות חיה חברתית.”

״האדם חייב להסתגל לסביבתו״.

בגלל שההנחות האלה אינן נכונות, פסיכולוגיה לא עובדת. ואם ראית אי פעם שבר כלי, זה הילד של פסיכולוג מקצועי. תשומת לב לעולם שמסביבנו במקום לטקסטים שמישהו המציא אחרי שהוא קרא טקסטים של מישהו אחר, מראה לנו עד כמה מופרכות הנחות היסוד האלה.

המציאות היא ההפך הגמור של האמונות מהעבר.

האמת נמצאת בכיוון הזה:

האדם הוא טוב ביסודו.

רק באמצעות אברציה חמורה יכול אדם להיעשות רשע. חינוך נוקשה דוחף אותו להיות לא-חברותי.

האדם חייב לשמור על היכולת האישית שלו להתאים את סביבתו אליו כדי להישאר שפוי.

אדם הוא שפוי ובטוח במידה שבה יש לו דטרמיניזם-עצמי.

כשאתה מגדל את ילדך אתה חייב להימנע מ-״אילוף״ הילד להיות בעל חיים חברותי. בתחילת הדרך ילדך יותר חברותי ויותר מכובד ממך. כעבור זמן קצר יחסית, היחס שהוא מקבל כל-כך בולם אותו , שהוא מורד. המרד הזה יכול להתעצם עד שהילד הופך לפגע רע. הוא ירעיש, לא יתחשב, יהיה רשלני לגבי רכוש, לא נקי – בקיצור, כל דבר שירגיז אותך. אלף אותו, שלוט בו, ותאבד את אהבתו. איבדת לתמיד את הילד שאתה מבקש לשלוט בו ולהחזיק אותו בבעלותך.

תרשה לילד לשבת על ברכיך. הוא יֵשב שם, שבע רצון. עכשיו שים את ידיך סביבו ואלץ אותו לשבת שם. עשה את זה, למרות שהוא אפילו לא ניסה לעזוב. בו במקום, הוא יתפתל. הוא ייאבק כדי להתרחק ממך. הוא יתרגז. הוא יבכה. זכור עכשיו, הוא היה מאושר לפני שהתחלת לאחוז בו.

מאמציך לעצב את הילד, לחנך אותו, לשלוט בו באופן כללי, פועלים עליו בדיוק כמו הניסיון שלך להחזיק אותו על ברכיך.

ילד זקוק לתמיכת הוריו למען היבטים רבים של הישרדותו. אך אם הם קוטעים גם בחריפות את החלטותיו לגבי חייו הוא מוצא עצמו עם בעיה עצומה שיכולה לגרום לו לדאגה רבה.

מובן שתיתקלו בקשיים אם הילד הזה שלכם כבר חונך, נשלט, טורטר ורכושו האישי נשלל ממנו. באמצע הדרך, אתה משנה את הטקטיקות שלך. אתה מנסה לתת לו את החופש שלו. הוא כל-כך חשדן לגביך, שתהיה לו תקופה נוראית בניסיון להסתגל. תקופת המעבר תהיה נוראית. אבל בסופה, יהיה לך ילד ממושמע, מחונך, ילד חברותי, שמתחשב בך, ומה שחשוב מאוד עבורך, ילד שאוהב אותך.

לילד שנמצא תחת מגבלות, שמשגיחים עליו כמו על כבשה, שמפעילים אותו ושולטים בו, יש חרדה גדולה מאד. הוריו הם ישויות שמייצגות הישרדות. המשמעות שלהם היא מזון, ביגוד, מחסה, חיבה. זה אומר שהוא רוצה להיות לידם. מטבע הדברים, הוא רוצה לאהוב אותם כי הוא הילד שלהם.

אבל מצד שני, הוריו הם ישויות שמייצגות אי-הישרדות. כל הווייתו וכל חייו תלויים בזכויות שלו לפעול לפי החלטתו בנוגע לתנועותיו, רכושו וגופו. הורים מבקשים להפריע לזה כשיש להם את הרעיון השגוי שילד הוא אידיוט שלא ילמד אלא אם כן הוא ״נשלט״. לכן הוא צריך לשמור מרחק, להיאבק, להטריד ולהציק לאויב.

זוהי חרדה. ״אני אוהב אותם מאוד. אני גם זקוק להם. אבל הם מפריעים ליכולת שלי, לדעה שלי, לחיים הפוטנציאליים שלי. מה אני אעשה בקשר להורים שלי? אני לא יכול לחיות איתם. אני לא יכול לחיות בלעדיהם. אוי ואבוי, אוי ואבוי!" וכך הוא יושב ומגלגל את הבעיה הזאת בראש שלו. הבעיה הזאת, החרדה הזאת, תלווה אותו במשך שמונה-עשרה שנים, פחות או יותר. והיא כמעט תהרוס את חייו.

חופש עבור הילד פירושו חופש עבורך. לעזוב את הנכסים של הילד לגורלם פירושו, בסופו של דבר, בטיחות עבור הנכסים של הילד.

איזה כוח רצון נוראי נדרש מהורה לא לתת שטף קבוע של הוראות לילד! איזה ייסורים לראות את רכושו נחרב! איזה לחץ נפשי מצד ההורה לעצור את עצמו מלהכניס סדר בזמן ובמרחב של הילד!

אבל זה מה שעליך לעשות אם אתה רוצה ילד בריא, מאושר, זהיר, יפה, אינטליגנטי!