פתרון אופטימלי בחיים לוקח בחשבון את ההישרדות המרבית עבור כל הקשור בַבעיה.
זה לא אומר שהאדם לא יכול להרוס. ולכן מסתבר שאם לא היה לנו הרס כאחת משיטות הפעולה של הקיום, היינו נמצאים במצב די גרוע. האם אתה קולט שכל עץ שרך שצמח לפנים, בעידנים המוקדמים ביותר, היה עדיין צומח, וזאת בנוסף לכל עץ שצמח מאז? והיו יכולים להיות לנו עצים חיים, צומחים על פני כדור הארץ, עד שהיינו מהלכים, קרוב לוודאי, בגובה של כמאתיים וחמישים מטר מעל הקרקע. מוות, הרס, חייב להיכנס לשם ולנקות את הדרך להתקדמות ולשיפורים. והרס, כשמשתמשים בו בדרך הזאת, הוא מאוד לגיטימי.
למשל, אתם לא יכולים לבנות בית דירות בלי להפיל את בניין המגורים הצפוף והרעוע שעמד שם לפני כן. מישהי באה ואומרת "אוי, זה רע מאוד; אתם הורסים משהו. אתם הורסים אתר היסטורי עתיק".
"אנחנו מנסים להקים כאן בית דירות, גברת".
"כן, אבל זה אתר היסטורי עתיק ומפורסם".
"גברת, הדבר הזה ממש עומד להתמוטט לרחוב".
"ובכן, זה רע מאוד להרוס דברים".
דבר זה די
מעורבת בזה משוואה ממשית: לאדם אסור להרוס מעבר למה שדרוש לצורך בנייה.
אם מישהו מתחיל להרוס מעבר למה שהכרחי לצורך בנייה, הוא נכנס מהר מאוד למצב די גרוע. הוא נקלע למצב שבו היתה גרמניה הנאצית. הם הורסים הכול – הם אומרים "עכשיו אוסטריה, עכשיו צ’כוסלובקיה, עכשיו בואו נחסל את סטאלינגרד". והם עשו זאת, וסטלינגרד הפכה לבלגן נוראי. וכך גם גרמניה.
זאת הבחנה עתיקה. ״אל תשלח לבדוק למי צלצלו הפעמונים, הם צלצלו לך". אין דבר נכון יותר מזה. אנשים מתחילים להסתכל על זה ומתחילים לטפח אמונות טפלות בקשר לזה. הם אומרים "ובכן, אני לא מעז לפגוע במישהו אחר כי אז אני איפגע באיזשהו מקום זה או אחר". זו לא בהכרח האמת. אבל לפי המשוואה הכוללת של החיים ושל הקיום, ההרס המכוון של משהו יכול לשבש את ההישרדות של הישויות האחרות שבקרבתו. היא יכולה לשבש דברים ולהוציאם משיווי משקלם, עד לנקודה שבה, לדוגמה, לא ייוותרו לנו עוד יונים נודדות. מישהו לפני שנה לא עצר לחשוב שיום בהיר אחד הן לא יהיו קיימות יותר. מובן מאליו, היו יונים מכל הסוגים בכל רחבי השמיים. לכן האדם נדרש להיכנס לתכנית אדירה להגנת חיות הבר במטרה לשקם את חיי הבר שאבותיו כילו. האדם יעשה זאת באופן די אינסטינקטיבי.
המשמעות של הדינמיקות היא פשוט כמה צורות של הישרדות קיימות? איך אדם שורד? אתה יכול לחשוב על כך שהאדם שורד אך ורק בגלל עצמו, ומשתף פעולה אך ורק בגלל אנוכיות. אבל אתם גם יכולים לפתור את זה בכך שהוא שורד רק למען דורות העתיד ולהוכיח את זה יפה מאוד בדרך הזאת. אתה יכול לחשוב על כך, כפי שעשו ברוסיה, שהאדם היחיד שורד אך ורק למען המדינה, ושהוא רק חלק מחברת נמלים, חבר בקולקטיב, אדם שחי במערכת שבה כל הרכוש נמצא בבעלות המדינה או נשלט על-ידיה. וכך העניין מתקדם, דינמיקה אחר דינמיקה. אתם יכולים לקחת את הדרכים האלה שבהן הוא שורד ולהפוך כל אחת מהן לדרך האחת והיחידה. אך כאשר תעמיד אותה במבחן, תמצא שאתה זקוק לכל הדינמיקות כולן.
מספר הדינמיקות פשוט מסתכם במספר התחומים או הישויות שאיתם האדם צריך לשתף פעולה כדי להסתדר בחיים.
פתרונות אשר פוגעים בדינמיקה אחת לטובת דינמיקה אחרת גורמים בסופו של דבר לתוהו ובוהו. עם זאת, זה כמעט אפשרי להגיע לפתרונות אופטימליים, והחשיבה האנושית, ברמה הגבוהה ביותר שלה, שואפת רק להכניס את מקסימום הסדר ואת מינימום התוהו ובוהו.
כאשר אדם נמצא בטוןרגשי נמוך, הוא ישים דגש על דינמיקה אחת או על שתיים על חשבון האחרות, ולפיכך קיומו מאוד לא מסודר וייצור תוהו ובוהו רב עבור הסובבים אותו.
החייל, שמחרף את נפשו בקרב, פועל בדינמיקה השלישית (הפלוגה שלו, המדינה שלו) על חשבון הדינמיקה הראשונה שלו, הרביעית והשאר. הקנאי הדתי, אדם שמסור לדת, עשוי לחיות בדינמיקה השמינית, השביעית, החמישית והרביעית על חשבון הראשונה והשישית. האדם ה-"אנוכי" חי אולי רק בדינמיקה הראשונה, מאמץ מאוד כאוטי.
אין שום דבר רע במיוחד בשימת דגש לא נכון על הדינמיקות האלה, עד שדגש כזה מתחיל לסכן אותן בצורה נרחבת, כמו במקרה של איזה היטלר או איזה ג’נגיס חאן, או השימוש בביקוע גרעיני למטרת הרס. במצב כזה, כל בני האדם מתחילים להתנפל על אלה שהורסים.
ה/A/הישרדות// כולה היא דינמיקה, הדינמיקה היחידה. אבל /A/לשרוד// נחלק לשמונה הדינמיקות האלה.
ניתן להבין את היכולות והמגרעות של אנשים כאשר מתבוננים בהשתתפותם בדינמיקות השונות.
משוואת הפתרון האופטימלי תהיה שבעיה נפתרה באופן הולם, משמע הטוב המרבי למספר המרבי של דינמיקות. כלומר, כל פתרון, גם כשהוא מוגבל בזמן שקיים לשם ביצועו, חייב להיות יצירתי או מועיל עבור מספר הדינמיקות הרב ביותר שאפשר. הפתרון האופטימלי לכל בעיה יהיה פתרון שהשיג את התועלת המֵרבית בכל הדינמיקות.
דרך היישום של עקרונות אלה על-ידי האדם עצמו ועל-ידי סיוע לאחרים להבין אותם וליישמם, אדם יכול להשיג שיפור ברמת ההישרדות שלו עצמו, של אלה שאיתם הוא מתרועע, ולמעשה, של כל חי.
מושפע מאברציה:סטייה מהתנהגות או מחשבה רציונלית,לא שפוי. מלטינית,aberrare,לנדוד מ, ab רחוק,errare,לנדוד.