לאדם, בחרדותיו, יש נטייה לציד מכשפות.
כל מה שאדם צריך לעשות זה לקבוע ש-״אנשים שחובשים כומתות שחורות״ הם הנבלים, והוא יוכל להתחיל בטבח של אנשים בכומתות שחורות.
המאפיין הזה מקל מאוד על האדם בעל האישיות האנטי-חברתית ליצור סביבה כאוטית או מסוכנת.
האדם במצבו האנושי אינו אמיץ או רגוע מטבעו. והוא לא בהכרח נבל.
אפילו האדם בעל האישיות האנטי-חברתית בטוח, בדרכו המעוותת, שהוא פועל מתוך כוונה טובה, ומחשיב את עצמו בדרך כלל לאדם הטוב היחיד בסביבה, שעושה את הכול לטובת הכלל. הפגם היחיד בצורת החשיבה שלו הוא שאם הוא יהרוג את כל האחרים, לא יישאר אף אחד שאפשר יהיה להגן עליו מפני מעשי הרשע המדומים. הדרך היחידה להבחין בין האדם בעל האישיות האנטי-חברתית לבין האדם החברתי היא להתבונן בהתנהגותו בתוך סביבתו וכלפי זולתו. המניעים של שניהם כשמדובר בעצמם הם דומים – שימור-עצמי והישרדות. הם פשוט פועלים בדרכים שונות כדי להשיג אותם.
לכן, מאחר שהאדם מטבעו אינו רגוע וגם לא אמיץ, כל אדם נוטה במידה מסוימת להיות ער לאנשים מסוכנים, ולפיכך ציד המכשפות יכול להתחיל.
לכן חשוב אפילו יותר לזהות את האישיות החברתית מאשר את האישיות האנטי-חברתית. כך ניתן להימנע מ-״ירי״ בחפים מפשע מתוך דעה קדומה או סתם סלידה, או בגלל התנהגות פסולה רגעית.
הדרך הקלה ביותר להגדיר את האישיות החברתית היא על-ידי השוואתה לניגוד שלה, האישיות האנטי-חברתית.
ההבחנה הזו מתבצעת בקלות, ולעולם אין לחבר מבחן שמבודד רק את האנטי-חברתי. באותו המבחן חייבות להופיע גם הרמות העליונות וגם התחתונות של פעולות האדם.
מבחן שמכריז רק על בעלי אישיות אנטי-חברתית, ללא יכולת לזהות גם את האישיות החברתית, יהיה כשלעצמו מבחן מדכא. זה יהיה כמו לענות ״כן״ או ״לא״ לשאלה ״האם אתה עדיין מכה את אישתך? כל מי שיענה על כך יוכל להימצא אשם. בעוד שהמכניזם הזה עשוי היה להתאים לימי האינקוויזיציה,הוא לא מתאים לצרכים של ימינו.
היות שהחברה פועלת, משגשגת ומתקיימת אך ורק בזכות המאמצים של בעלי האישיות החברתית, חייבים להכיר אותם, כי הם האנשים בעלי הערך, לא בעלי האישיות האנטי-חברתית. אלה האנשים שחייבים לקבל זכויות וחופש. אנחנו מקדישים תשומת לב לאישיות האנטי-חברתית אך ורק כדי להגן על בעלי האישיות החברתית בחברה ולסייע להם.
כל החלטות הרוב, כל הכוונות המתרבתות ואפילו המין האנושי ייכשלו, אלא אם כן נוכל לזהות את האישיות האנטי-חברתית ולסכל את תוכניותיה, לסייע לבעלי האישיות החברתית ולקדם אותם בחברה, כי עצם המילה ״חברה״ מרמזת על התנהגות חברתית, ובלעדיה לא קיימת כל חברה, אלא רק ברבריות שבה כל בני האדם, טובים או רעים, עומדים בסכנה.
החיסרון בכך שמראים איך ניתן לזהות את האנשים המזיקים הוא שאז האנשים האלה עצמם מייחסים את המאפיינים לאנשים הגונים כדי לגרום לרדיפתם ולחיסולם.
ממשל הוא מסוכן רק כאשר בעלי האישיות האנטי-חברתית יכולים לנצל אותו לטובתם. התוצאה הסופית היא חיסול כל בעלי האישיות החברתית, וכתוצאה מכך נפילתן של מצרים, בבל,רומא, רוסיה או המערב.
בין מאפייני האישיות האנטי-חברתית ניתן להבחין שאינטליגנציה לא מרמזת על אנשים שהם אנטי-חברתיים. הם פיקחים או טיפשים או ממוצעים. לפיכך אלה שהם אינטליגנטים ביותר יכולים לעלות לגבהים ניכרים, אפילו לעמדה של ראש מדינה.
חשיבות ויכולת או רצון להתנשא מעל לאחרים, גם הם לא משמשים כמדד לאנטי-חברתי. אבל כשהם כן נעשים חשובים או כשהם מתנשאים למעמד גבוה, הם נעשים גלויים לעין בגלל התוצאות הנרחבות של מעשיהם. אבל באותה המידה ייתכן שהם אנשים לא חשובים או בעלי עמדות צנועות מאוד ולא שואפים לכלום מעבר לכך.
לכן רק שנים-עשר המאפיינים המתוארים הם אלה שמזהים את האישיות האנטי-חברתית. וההיפוך של אותם שנים-עשר מהווה את הקריטריונים היחידים לאישיות החברתית, אם אנחנו רוצים לעשות עימם צדק.
זיהוי האדם בעל האישיות האנטי-חברתית או הדבקת תווית עליו אינם יכולים להיעשות ביושר ובמדויק, אלא אם כן נבדוק, בבדיקה הזאת של האדם, גם את הצד החיובי של חייו.
כל האנשים, כשהם תחת לחץ, יכולים להגיב בהתפרצויות רגעיות של התנהגות אנטי-חברתית. זה לא הופך אותם לאישיות אנטי-חברתית.
האדם האנטי-חברתי האמיתי עונה על רוב המאפיינים האנטי-חברתיים.
האדם בעל האישיות החברתית עונה על רוב המאפיינים החברתיים.
לפיכך חייבים לבחון את הטוב ביחד עם הרע לפני שאפשר יהיה באמת לשים תווית על האנטי-חברתי או על החברתי.
בבדיקת עניינים כאלה, עדויות וראיות נרחבות מאוד הן הטובות ביותר. מקרה בודד או שניים לא קובעים דבר. יש לבחון את כל שנים-עשר המאפיינים החברתיים ואת כל שנים-עשר המאפיינים האנטי-חברתיים ולהחליט על סמך ראיות של ממש, לא דעות.
להלן שנים-עשר המאפיינים העיקריים של האישיות החברתית:
1. בעל האישיות החברתית מתאר נסיבות באופן ספציפי. ״משה כהן אמר ...״, העיתון ׳כוכב השחר׳ דיווח ...״ ומוסר את מקורות הנתונים כשהדבר חשוב או אפשרי.
הוא עשוי להשתמש בהכללות, כמו ״הם״ או ״אנשים״, אבל יעשה את זה רק לעתים רחוקות כשהוא מייחס להם הצהרות או דעות מדאיגות.
2. האדם בעל האישיות החברתית להוט להעביר חדשות טובות ולא שש להעביר חדשות רעות.
ייתכן גם שהוא לא יטרח להעביר הלאה דברי ביקורת כשאין לכך חשיבות.
הוא מעוניין לגרום לאדם אחר להרגיש אהוד או רצוי יותר מאשר שנוא על-ידי אחרים, והוא שוגה בנטייתו להרגיע יותר מאשר להעביר ביקורת.
3. אדם בעל אישיות חברתית מעביר תקשורת ללא סילוף רב, ואם הוא משמיט משהו, הוא נוטה להשמיט עניינים מזיקים.
הוא לא אוהב לפגוע ברגשותיהם של אחרים. לעתים הוא שוגה בכך שהוא מסתיר חדשות רעות או הוראות שנראות ביקורתיות או מחמירות.
4. טיפול וחזרה למוטב פועלים היטב על האישיות החברתית.
לעומתו אנשים אנטי-חברתיים מבטיחים לעתים לחזור למוטב, ולא עושים את זה. רק בעל האישיות החברתית יכול להשתנות או להשתפר בקלות.
לעתים קרובות, מספיק להצביע על התנהגות לא רצויה בפני האדם בעל האישיות החברתית כדי שהוא ישנה אותה לטובה באופן מוחלט.
לא נדרשים חוקי עונשין וענישה אלימה כדי לגרום לאנשים בעלי אישיות חברתית להתנהג כשורה.
5. חבריו ועמיתיו של האדם בעל האישיות החברתית נוטים להיות בריאים, מאושרים ובעלי מורל גבוה.
אדם שהוא בעל אישיות חברתית אמיתית מביא לעתים קרובות לשיפור בבריאות או בתנאי החיים, מעצם נוכחותו במקום.
הוא לכל הפחות לא מוריד את הרמות הקיימות של בריאות או מורל בקרב עמיתיו.
כשהאדם בעל האישיות החברתית חולה, הוא מבריא או מתאושש באופן צפוי, וניתן לראות שהוא מגיב בהצלחה לטיפול.
6. האדם בעל האישיות החברתית נוטה לבחור ביעדים נכונים לתיקון. הוא מתקן את התקר בצמיג ואינו תוקף תחת זאת את השמשה. בשטח הטכני הוא יכול, לפיכך, לתקן דברים ולגרום לכך שיפעלו.
7. מחזורי-פעולה שהותחלו יושלמו בדרך כלל על-ידי האישיות החברתית, אם אפשר.
8. האישיות החברתית בושה במעשיה הרעים ואינה ששה להודות בהם. היא לוקחת אחריות על שגיאותיה.
9. בעל האישיות החברתית תומך בקבוצות מועילות ונוטה למחות נגד קבוצות הרסניות או להתנגד להן.
10. האישיות החברתית מוחה נגד פעולות הרסניות. היא מסייעת לפעולות בונות או מועילות.
11. בעל האישיות החברתית עוזר לאחרים ומתנגד בפועל למעשים שפוגעים באחרים.
12. בעיני האדם בעל האישיות החברתית, רכוש הוא רכושו של מישהו, והוא ימנע את גניבתו או את השימוש בו לרעה או יביע התנגדות למעשים האלה.
המניע הבסיסי
האישיות החברתית מתפקדת באופן טבעי על בסיס הטוב המרבי.
אדם כזה אינו נרדף על-ידי אויבים מדומים, אך מזהה אויבים של ממש כאשר הם קיימים.
בעל האישיות החברתית רוצה לשרוד ורוצה שאחרים ישרדו, בעוד שבעל האישיות האנטי-חברתית מבקש באמת ובאופן סמוי שאחרים ייכנעו.
ביסודו של דבר, בעל האישיות החברתית רוצה שאחרים יהיו מאושרים ויצליחו בדרכם, בעוד שבעל האישיות האנטי-חברתית מצליח בפיקחות רבה לגרום לכך שאחרים באמת לא יצליחו.
רמז בסיסי לזיהוי האדם בעל האישיות החברתית הוא לא בהכרח הצלחותיו, אלא המניעים שלו. כשהאדם בעל האישיות החברתית מצליח, הוא לעתים קרובות משמש מטרה לאנטי-חברתי, ומהסיבה הזאת הוא עלול להיכשל. אבל כוונותיו כללו גם אחרים בהצלחתו, בעוד שהאנשים האנטי-חברתיים מעריכים רק את גורלם הרע ומר של אחרים.
החברה שלנו תמשיך לסבול מאי-שפיות, מפשיעה וממלחמות, והאדם והחברה לא יאריכו ימים, אלא אם כן נוכל לזהות את בעל האישיות החברתית ולגונן עליו מפני הגבלות מופרזות, ולזהות גם את בעל האישיות האנטי-חברתית ולרסן אותו.
מכל המיומנויות הטכניות שלנו, הבדלה מהסוג הזה מדורגת בראש כולן, כי בהיעדרה, שום מיומנות אחרת לא תוכל להמשיך להתקיים מאחר שהבסיס שעליו היא פועלת, הציוויליזציה, לא יהיה כאן כדי להמשיך אותה.
אל תמחץ את בעל האישיות החברתית – ותמיד גרום לאנטי-חברתיים להיות חסרי אונים במאמציהם לפגוע בכולנו.
רק בגלל שאדם עולה על חבריו או בגלל שהוא לקח על עצמו תפקיד חשוב, זה לא הופך אותו בהכרח לאישיות אנטי-חברתית. רק בגלל שאדם יכול לשלוט באחרים או להנהיג אותם, זה לא הופך אותו לאישיות אנטי-חברתית.
המניעים שלו כשהוא עושה את זה ותוצאות מעשיו הם אלה שמבדילים את האישיות האנטי-חברתית מהאישיות החברתית.
כל עוד לא נבין ולא ניישם את המאפיינים האמיתיים של שני סוגי האישיות, אנחנו נמשיך לחיות באי-ודאות לגבי זהותם של אויבינו, ובכך נהפוך את חברינו לקורבנות.
כל בני האדם ביצעו מעשי אלימות או מחדלים שבגללם ניתן לגנות אותם. בכל האנושות כולה לא קיים בן אדם מושלם אחד.
אבל ישנם אלה ששואפים לעשות מה שנכון, וישנם אלה שמתמחים בגרימת עוול, ועל סמך העובדות והמאפיינים האלה תוכל לזהות אותם.
המעשה או הביטוי האחרונים של מישהו או משהו לפני המוות, לקוח מהאמונה שהברבור הגוסס שר.