סולם הטונים המלא, כפי שניתן לראותו בעמוד 116, מתחיל הרבה מתחת לאפתיה. במילים אחרות, אדם לא מרגיש שום רגש בכלל לגבי נושא כלשהו. דוגמה לכך היתה הגישה האמריקנית בנוגע לפצצת האטום. נושא שלגביו הם היו אמורים להיות מודאגים מאוד, היה כל-כך מעבר ליכולתם לשלוט בו וכל-כך צפוי לשים קץ לקיומם, שהם היו מתחת לאפתיה לגביו. למעשה, הם אפילו לא הרגישו שזאת היתה בעיה רצינית במיוחד. הרגשה של אפתיה בנוגע לפצצת האטום תהיה התקדמות לעומת ההרגשה של שום רגש כלל בנושא שצריך להדאיג אדם באופן אישי. במילים אחרות, אנשים נמצאים למעשה הרבה מתחת לאפתיה ביחס לנושאים רבים ולבעיות רבות.

ובכן, סולם הטונים מתחיל בטון שבו האדם מת לגמרי, אפס גמור, רחוק מתחת למוות עצמו. תוך כדי עלייה אל טונים משופרים, האדם נתקל ברמות של:

   מות הגוף
   אפתיה
   יגון
   פחד
   כעס
   אנטגוניזם
   שעמום
   התלהבות
   שלווה, בסדר זה.

יש הרבה תחנות קטנות בין הטונים האלה, אבל האדם שיודע משהו על בני אדם, בהחלט צריך לדעת את הרגשות הספציפיים האלה.

אדם שנמצא באפתיה, כשהטון שלו משתפר, מרגיש יגון.

אדם ביגון, כשהטון שלו משתפר, מרגיש פחד.

אדם בפחד, כשהטון שלו משתפר, מרגיש כעס.

אדם בכעס, כשהטון שלו משתפר, מרגיש אנטגוניזם.

אדם באנטגוניזם, כשהטון שלו משתפר, מרגיש שעמום.

כשאדם בשעמום משפר את הטון שלו הוא נלהב.

כשאדם נלהב משפר את הטון שלו הוא מרגיש שלווה.

למעשה, הרמה מתחת לאפתיה היא כל-כך נמוכה, שהיא יוצרת הלך רוח שלשום-אהדה,שום-רגש, שום-בעיה, שום-מודעות-להשלכות בנוגע לדברים שלמעשה חשיבותם עצומה.

סולם הטונים המלא