מחזור תקשורת ותקשורת דו-כיוונית הם למעשה שני דברים שונים. אם נבחן בתשומת לב את המבנה של תקשורת - המבנה והחלקים הממשיים - נגלה שמחזור תקשורת איננו תקשורת דו-כיוונית בשלמותה.

אם תבחן את גרף א׳ שלהלן, תראה מחזור תקשורת:

כאן לפנינו יוסי בתור היוזם של תקשורת. זה הדחף הראשוני שלו. הדחף הזה מופנה לשמעון. אנחנו מוצאים את שמעון שמקבל זאת, ואז שמעון יוזם תשובה או וידוע בתורשמעון´שהווידוע שלו נשלח בחזרה ליוסי´. יוסי אמר, לדוגמא, "מה שלומך?" שמעון קיבל זאת. ואז שמעון (שהופך להיות גורם משני) השיב לכך בתור שמעון', עם ״אני בסדר״, שחוזר בחזרה ליוסי' ובכך מסיים את המחזור.

מה שאנו מכנים בתור מחזור דו-כיווני של תקשורת עשוי לנבוע מכך כמו בגרף ב' שלהלן:

כאן לפנינו שמעון היוזם תקשורת. שמעון אומר,"מה העניינים?"יוסי מקבל זאת, ואז בתור יוסי´או כגורם משני, הוא משיב "בסדר, אני מניח", כאשר תשובה זאת זוכה אז לווידוע ברגע קבלתה על-ידי שמעון´.

בשני הגרפים האלה, אנחנו מגלים שבגרף א' הווידוע של הגורם המשני בוטא על-ידי יוסי´ כניד ראש או כמבט של סיפוק. ושוב, בגרף ב׳, ה״בסדר, אני מניח״ של יוסי´ זוכה למעשה לווידוע על-ידי שמעון´ באמצעות ניד ראש או הבעה כלשהי המציינים את קבלת התקשורת.

אם יוסי ושמעון הם שניהם "גברים חזקים ושקטים" הם ישמיטו חלק מסוים ממחזורים אלה. ההשמטה הבולטת ביותר וזאת שלעתים קרובות ביותר מובנת בתור"שהיית תקשורת",תהיה כשיוסי בגרף א' יאמר "מה שלומך?" ושמעון יעמוד שם בלי לדבר. (הכוונה ב-"שהיית תקשורת" היא למשך הזמן שמפריד בין שאילת שאלה והתשובה לאותה שאלה ספציפית על-ידי האדם הנשאל.)

כאן לפנינו יוסי שגורם לתקשורת, ושמעון´ שאינו ממשיך את המחזור. איננו יודעים או מבררים ,ולא מעניין אותנו, אם שמעון כנקודת-קבלה אכן שמע זאת בכלל או לא. אנחנו יכולים להניח שהוא לפחות היה נוכח, ושיוסי דיבר בקול רם מספיק כדי להישמע, ושתשומת לבו של שמעון היתה במקום כלשהו בקרבתו של יוסי. כעת, במקום להמשיך עם מחזור התקשורת, יוסי נשאר שם עם מחזור שלא הושלם, ולא ניתנת לו הזדמנות להפוך להיות יוסי´.

ישנן כמה דרכים שבהן לא ניתן להשלים מחזור תקשורת, וניתן לסווג אותן בתור:

1. יוסי שאינו יוזם תקשורת.
2. שמעון, שאינו שומע את התקשורת.
3. שמעון´שאינו משיב לתקשורת שהוא מקבל.
4. יוסי´שאינו נותן וידוע באמצעות סימן או מילה כלשהם שהוא שמע את שמעון´.

יכולנו לייחס כל מיני סיבות לכל זה. אך מטרתנו כאן אינה לקבוע סיבות מדוע הם אינם משלימים מחזור תקשורת זה. כל מטרתנו קשורה לאי-השלמתו של מחזור תקשורת זה.

עכשיו כמו בגרף א', הבה נאמר שיוסי מגלם אדם שיוזם תקשורות ללא הרף ומתוך דחף כפייתי, בין אם הוא זוכה לתשומת לבו של מישהו או לא, ובין אם תקשורות אלה רלוונטיות (שייכות) לכל מצב קיים או לא. אנחנו מגלים שיוסי עלול להיתקל, כאשר הוא יוצר תקשורת, באיזה שמעון שאינו מקשיב ושאינו שומע אותו, ולפיכך באיזה שמעון´שאינו נוכח ושאינו עונה לו, ולכן באיזה יוסי´שאינו נוכח ושלעולם אינו נותן וידוע.

הבה נבחן את אותו המצב עצמו בגרף ב'. כאן יש לפנינו, בשמעון, יוזמה של תקשורת. ישנו אותו היוסי, עם זרימה החוצה מתוך דחף כפייתי. שמעון אומר ״מה שלומך?״ והמחזור אינו מגיע להשלמתו משום שיוסי, שהוא כל כך שקוע בדרכו הכפייתית, אינו הופך להיות יוסי´ולעולם אינו נותן לשמעון סיכוי להפוך להיות שמעון´ולתת וידוע.

כעת הבה ניקח סיטואציה נוספת. אנחנו מוצאים את יוסי שיוזם תקשורות, ואת שמעון, אדם שלעולם אינו יוזם תקשורות. יוסי אינו פועל בהכרח מתוך דחף כפייתי או אינו אובססיבי ביצירת תקשורות. אולם שמעון עצור ביצירת תקשורות. אנחנו מוצאים שיוסי ושמעון, שעובדים יחד, נכנסים אם כן לסוג הבא של פעילות: יוסי יוזם תקשורת, שמעון שומע אותה, הופך להיות שמעון´, משיב עליה ומאפשר ליוסי הזדמנות להפוך להיות יוסי´.

הדבר מתקדם די יפה אך במוקדם או במאוחר ייתקע במחזור דו-כיווני שמופר משום ששמעון מעולם אינו יוזם תקשורת.

מחזור דו כיווני של תקשורת יפעל כלדהלן: יוסי, לאחר שיזם תקשורת והשלים אותה, עשוי לאחר מכן להמתין ששמעון ייזום תקשורת אליו, ובכך להשלים את יתרת המחזור הדו-כיווני של התקשורת. שמעון כן יוזם תקשורת, יוסי שומע אותה, יוסי´עונה עליה והיא מקבלת וידוע משמעון´.

כך אנחנו מקבלים מחזור נורמלי של תקשורת בין שני ״טרמינלים״. מאחר שבמקרה זה יוסי הוא טרמינל ושמעון הוא טרמינל, וניתן לראות תקשורת שזורמת בין שני טרמינלים.

המחזורים תלויים ביוסי שיוזם תקשורת, שמעון ששומע את התקשורת, שמעון שהופך להיות שמעון´ ועונה לתקשורת, יוסי´ שנותן וידוע לתקשורת. לאחר מכן שמעון שיוזם תקשורת, יוסי ששומע את התקשורת, יוסי´שמשיב לתקשורת ושמעון´שנותן וידוע לתקשורת. לו הם היו עושים זאת, מבלי להתחשב בנושא שעליו דיברו, הם לעולם לא היו נכנסים לוויכוח, ובסופו של דבר היו מגיעים להסכמה, אפילו אם הם היו עוינים זה לזה. קשייהם ובעיותיהם יובהרו, והם יהיו במצב טוב ביחסם זה לזה.

מחזור תקשורת דו כיוונית מתפרק כאשר אחד משני הטרמינלים אינו יוזם, בתורו, תקשורות.

אנחנו מגלים שלחברה כולה יש קשיים עצומים בשטח הזה. הם כל כך רגילים לבידור "מן המוכן" וכל כך עצורים ביצירת תקשורות על-ידי הורים שלא יכלו לתקשר, ועל-ידי חינוך וגורמים אחרים, שאנשים יורדים לרמה נמוכה מאוד כמקור של תקשורת. מקור של תקשורת הכרחי כדי להתחיל תקשורת מלכתחילה. כך אנחנו מוצאים שאנשים מדברים בעיקר על דברים שנכפים עליהם על-ידי גורמים חיצוניים. הם רואים תאונה, הם משוחחים עליה. הם רואים סרט, הם משוחחים עליו. הם ממתינים למקור חיצוני שייתן להם את העילה לשיחה. אולם לאור העובדה ששניהם חלשים כמקור התקשורת - שניתן גם לכנות זאת כ"חלשים בדימיון" - אנחנו מגלים שאנשים כאלה, שתלויים בדחפים ראשוניים חיצוניים, הם בעלי דחף כפייתי או עצורים בתקשורת פחות או יותר, וכך השיחה מחליפה כיוון במהירות ובאופן ניכר, ועלולה להיגמר לבסוף באיבה ניכרת (רגש של עוינות) או במסקנות מוטעות.

הבה נניח, שהיעדרו של דחף גורם ראשוני או מקורי מצדו של יוסי הביא אותו לידי תקשורת אובססיבית או תקשורת מתוך דחף כפייתי. ואנו מוצאים שהוא כל כך עסוק בהזרמה החוצה, עד שלעולם אין לו כל סיכוי לשמוע מישהו שמדבר אליו, ואם הוא כן שמע אותו הוא לא יענה לו. שמעון, מצד שני, עלול להיות מאד, מאד, מאד, נמוך כגורם ראשוני (כלומר, נמוך ביצירת תקשורת), שהוא לעולם אינו עובר אפילו לשמעון', או אם הוא כן עושה זאת, לעולם לא יציג את דעתו האישית, ובכך מוציא את יוסי משיווי משקל יותר ויותר אל תוך עוד ועוד תקשורת מתוך דחף כפייתי.

כפי שתוכל לראות בעזרת גרפים אלה, היו יכולים להיווצר כמה מצבים מוזרים. יכול להיות העניין של מתן תשובות בצורה אובססיבית כמו גם מתן תשובות בצורה עוצרת. אדם יכול להעביר את כל זמנו במתן תשובות, צידוקים, או הסברים - כולם היינו הך - משום שאיש אינו יוזם כל תקשורת ראשונית לעברו. אדם אחר (כמו יוסי´ בגרף א' או שמעון´ בגרף ב') עשוי להעביר את כל זמנו במתן וידועים, למרות שלא ניקרה בדרכו שום דבר שעליו יש לתת וידוע. התופעות הנפוצות והבולטות ביותר, בכל אופן, הן המקור האובססיבי והכפייתי, ההסכמה לקבל אי-מתן תשובה ואי-וידוע של תשובה. ובמקומות אלה אנחנו יכולים לגלות זרימות תקועות.

מאחר שנראה כי הפשע היחידי בעולם הוא לתקשר, ומאחר שסגולתו היחידה של אדם היא לתקשר, נוכל להבין בקלות שלבטח תתרחש תסבוכת של תקשורת. מה שאנחנו צריכים להבין – לשמחתנו הרבה – היא שכעת ניתן לפתור זאת.

זרימות נתקעות במחזור זוגי זה של תקשורת כאשר קיים מחסור ב:

1. יצירה של תקשורת.
2. קבלה של תקשורת.
3. מתן תשובה לתקשורת שניתנה.
4. מתן וידוע לתשובות.

לפיכך ניתן לראות שישנם רק ארבעה חלקים שיכולים להיעשות בעייתיים בשני הגרפים, גרף א' וגרף ב', ללא חשיבות למספר התופעות המוזרות שיכולות להתרחש כתוצאה מכך.