כאשר אנשים נפגשים ופועלים כקבוצות, הם יוצרים הסכמים, בין אם הם נאמרו במפורש או לא, לגבי מה נכון ומה לא נכון, מה מוסרי ומה לא מוסרי – במילים אחרות, מה יתרום להישרדות ומה יהיה הרסני. זהו תקנון מוסרי – סדרת הסכמים שאדם הסכים להם כדי להבטיח את הישרדות הקבוצה. גודלה של הקבוצה אינו משנה – בין אם זו קבוצה של שני אנשים שיוצרים נישואין או אומה שלמה – הם נכנסים להסכמים מסוימים.
כאשר אחד השותפים במערכת יחסים או בנישואין מפר את התקנון המוסרי שהוסכם עליו, הוא לעתים קרובות מרגיש שהוא אינו יכול לספר על כך לשותפו. אולם
בסיינטולוגיה,מעשה מזיק או הפרה נגד התקנון המוסרי של קבוצה נקרא מעשה עבירה או עבירה. כשאדם עושה משהו שמנוגד לתקנון המוסרי שעליו הוא הסכים, או כשהוא לא מבצע משהו שהיה עליו לבצע על פי אותו תקנון מוסרי, הוא ביצע מעשה עבירה. מעשה עבירה מפר את הדבר שעליו הוסכם.
הפרה של תקנון מוסרי שעל פיו האדם מחויב, שאיננה מובעת במילים ואיננה מוכרזת, נקראת נצירה. נצירה, אם כן, היא מעשה עבירה שאדם ביצע, שהוא אינו מדבר עליו. כל נצירה באה אחרי עבירה.
הפרות אלה הן הדרגה שבה האדם הפריד את עצמו מתקשורת חופשית עם שאר חברי הקבוצה. אם, לדוגמה, אדם הפסיד בהימורים את הכסף הדרוש לשם תשלום חשבונות המשפחה, הוא ביצע מעשה עבירה. ואם אז הוא מחביא עובדה זו ולעולם לא מזכיר אותה בפני אישתו או משפחתו, הוא יעמיד פנים שהוא חלק מהקבוצה כשהוא כבר לא מהווה חלק ממנה, מאחר שהוא הפר את ההסכמים שעליהם הקבוצה מבוססת. גורם זה הוא זה שמביא להתפוררות של קבוצה או משפחה או נישואין.
נישואין שהתפרקו למצב של הפרדה מוחלטת בגלל עבירות ונצירות – כמעט שלא ניתן לתקן אותם רק בעזרת הפוסטולייט ליצור אותם. אחרי שאנשים הפרידו את עצמם זה מזה, עליהם להביא לקרבה מחודשת ביניהם.
יש אנשים שמתחתנים וסבורים שהדרך לנישואין אמורה להתנהל כך: ביום בהיר אחד בחודש יוני, הגברבר הנאה (או הלא כל כך נאה), והנערה היפהפייה (או הלא כל-כך יפהפייה), הזו נפגשים והם אומרים "אני מסכים/מסכימה,עד שהמוות יפריד בינינו..." והם חושבים שכעת הם יצרו נישואין. הם אפילו לא התחילו.
הם צריכים לגלות איך הם נראים לפני ארוחת הבוקר. להסדר הזה יש קשר לקוסמטיקה ולסכיני גילוח יותר מכל דבר אחר. עליהם ללמוד לחיות זה עם זה אם הם יכולים. ובמידה מסוימת, הם מחקו, פחות או יותר על-ידי עצם פעולת נישואיהם, את מה שהם נהגו לעשות לפני כן, והם מתחילים משם.
מה שקורה משם והלאה זה מה שנחשב. אבל לפעמים דברים שהם עשו קודם לכן, ושהם נוצרים בלהט אחד מהשני, לא מאפשרים לנישואין אפילו להתחיל וארבעים ושמונה שעות מאוחר יותר הנישואין שלהם עולים על שרטון, משום שקיימות יותר מדי עבירות ונצירות מהתקופה שקדמה להיכרותם.
אך אפילו את הנישואין האלה ניתן להציל.
בנישואין שמתנהלים לאיטם במשך שנים על שנים, מעשי עבירה ונצירות יכולים להצטבר עד אשר "נוצר ריחוק" בין בני הזוג. קיימת סברה מסורתית שבתום שלוש שנים, בעלים ונשים לא מתלהבים יותר זה מזו. אמירה זו היא מעין "לפי הספר" ו-"כל הפסיכולוגים יודעים את זה", אבל הם לא יודעים למה. הסיבה היא מעשי העבירה והנצירות.
אם זה המצב בתום שלוש שנים, מה יקרה בתום עשר שנים? עד אז זוגות רבים פשוט למדו לחיות עם זה. שניהם במצב של ריצוי – מצב של ניסיון לפייס זה את זה, או להפחית את הכעס זה על זה. הם מסתדרים איכשהו, והם מעדיפים את המצב כפי שהוא על פני איזושהי דרך אחרת; הם מעדיפים להיות נשואים מאשר לא נשואים, והם חושבים שהם מסתדרים בסדר. הם כבר לא חושבים הרבה על הבחורה או הבחור שאיתם הם היו אמורים להתחתן. זה איכשהו ממשיך הלאה.
כעת, לתוך מערכת היחסים הזו אנחנו יכולים להכניס את אחת המתקפות המדהימות ביותר: אנחנו יכולים לנקות את הנישואין!
גירושין או התרחקות או נסיגה הם לא יותר מאשר פשוט יותר מדי עבירות ונצירות נגד בן הזוג לנישואין. זה עד כדי כך לא מסובך.
כאשר בן זוג לנישואין רוצה לעזוב ועושה מאמצים אדירים בכיוון ואומר "אני צריך ללכת", או "אני לא חושב שאני צריך להישאר", או "אני צריך לעשות משהו אחר", או "אנחנו צריכים להיפרד", או "אני אהיה במצב הרבה יותר טוב אם לא נהיה ביחד" – כל הנימוקים הללו נובעים ישירות ממעשי העבירה והנצירות של בן הזוג שנותן את אותם נימוקים לבן/בת זוגו.
למעשה, הסיבה הבסיסית שבגללה אדם עושה זאת היא שהוא מנסה להגן על בן הזוג האחר מרשעותו שלו. אז הוא אמר "ובכן, כדאי שאני אעזוב, כדאי שניפרד", או "נצנן את היחסים". וזה בדרך כלל הסולם המדורג של פירוק הנישואין: "אנחנו צריכים לצנן את היחסים", "אנחנו צריכים להיפרד", "אנחנו נפרדים". אבל אנחנו יכולים לקחת את הדברים הללו ו-"להפשיר" אותם.
סביר להניח ששלוש או ארבע פעמים, בזמן שאתם מנסים לנקות את הנישואין ביניכם, אין ספק שתחליטו שהכול נגמר ושאין סיבה להמשיך עם זה כי זה פשוט בלתי אפשרי. מה שמציל את המצב בכל פעם הוא לגרום לכל אחד מהם לזכור את מה שהוא עצמו או היא עצמה עשו. אם הם רק יזכרו את המחשבה הזו היטב, הטיפול יגיע לסיום מושלם.
פעולות של אי-ציות לחוק או לתקנון התנהגות.