בכל פעילות שבה אנשים עובדים זה עם זה, הם מפתחים תקנונים מוסריים. זה נכון לגבי כל קבוצה בכל גודל – משפחה, צוות, חברה, אומה, גזע.
מה זה תקנון מוסרי? זאת אותה סדרת הסכמות שאדם מסכים לה כדי להבטיח את ההישרדות של הקבוצה.
קח, למשל, את חוקת ארצות-הברית. זה היה הסכם שנעשה על-ידי שלוש-עשרה המדינות המקוריות, לגבי הדרך שבה הן ינהלו את ענייניהן. בכל מקום שבו החוקה הזאת הופרה, המדינה נמצאת עכשיו בצרות. תחילה היא הצהירה שאסור שיהיה כל מס הכנסה. מאוחר יותר, נקודה זו הופרה. לאחר מכן הם שינו נקודה אחרת בחוקה, ועוד אחת ועוד אחת. ובכל פעם שהם עשו זאת, הדבר גרם לבעיות.
מדוע הם בצרות? משום שאין הסכמים מלבד ההסכם הבסיסי.
האדם למד שכשהוא הסכים על תקנוני התנהגות או על מה שראוי, הוא שורד, וכשהוא לא הסכים עליהם, הוא אינו שורד. ולכן כשאנשים מתאגדים, הם תמיד עורכים סדרה ארוכה וגדולה של הסכמים לגבי מה מוסרי (כלומר, מה יתרום להישרדות) ומה אינו מוסרי (מה יהיה הרסני להישרדות).
על פי הגדרות אלה, מוסר פירושו אותם דברים שנחשבים, בכל זמן נתון, למאפייני הישרדות. פעולה הישרדותית היא פעולה מוסרית. והדברים שנחשבים מנוגדים להישרדות נחשבים ללא מוסריים.
כשבין שני אנשים או יותר יש הסכם משותף, הם פועלים ביחד – ולכך אנחנו קוראים פעולה הדדית. ריקוד עם מישהו הוא פעולה הדדית; מריבה עם מישהו היא פעולה הדדית; עבודה בתוך ארגון היא פעולה הדדית.
מניסיונם של חילות ים, ישנו נתון ידוע שלפיו הצוות של ספינה אינו שווה דבר עד שהוא גבר על סכנה אדירה כלשהי או נלחם ביחד. יכולה להיות לכם ספינה שמפליגה עם צוות חדש, ולמרות שהם עברו הכשרה בתפקידיהם, שום דבר אינו עובד: נראה שהאספקה לעולם אינה מגיעה אל הספינה, נראה שהדלק אף פעם אינו זורם בחופשיות למנועים, שום דבר אינו קורה מלבד בלבול. ואז, יום אחד, הספינה נתקלת בסערה אדירה, עם גלים עצומים וסוערים, וכל חבר צוות על הסיפון עובד בשיתוף עם האחרים כדי לרוקן את המים מחדר המכונות ולשמור על כך שהמדחפים יסתובבו. בדרך זו או אחרת הם מצליחים לשמור שהספינה תישאר שלמה, והסערה שוככת (פוחתת, נרגעת). עכשיו, מסיבה מוזרה כלשהי, יש לנו ספינה של ממש.
בין אם יש לכם קבוצה של שני גברים שנמצאים בשותפות או אומה שלמה שנוצרת לאחר הכיבוש של ארץ מידי גזע אחר – גודל הקבוצה אינו משנה – הם מגיעים להסכמים מסוימים. משך הזמן שבו ההסכם נשאר קיים אינו משנה במיוחד. זאת יכולה להיות הסכמה ליום אחד, הסכמה לחודש ימים או הסכמה לחמש מאות השנים הבאות.
אם כן, כשאנשים יוצרים קבוצות, הם יוצרים סדרת הסכמים על מה נכון ומה לא נכון, מה מוסרי ומה לא מוסרי, מה הישרדותי ומה אינו הישרדותי. זה מה שנוצר. ואז הדבר מתפורר עקב הפרות ההסכם. הפרות אלה של ההסכם על-ידי כל אחד מחברי הקבוצה, שאין מדברים עליהן אך אף על פי כן הן הפרות, מובילות בהדרגה להתפוררות.
בסיינטולוגיה, הפרות אלה והשפעותיהן נבדקו בפרוטרוט. קיימים שני חלקים אשר מקיפים את המכניזם שפועל כאן.
מעשה מזיק או הפרה נגד התקנון המוסרי של קבוצה נקרא מעשה עבירה. כשאדם עושה משהו שמנוגד לתקנון המוסרי שעליו הוא הסכים, או כשהוא לא מבצע משהו שהיה עליו לבצע על פי אותו תקנון מוסרי, הוא ביצע מעשה עבירה. מעשה עבירה מפר את הדבר שעליו הוסכם.
הפרה של תקנון מוסרי שאיליו האדם מחויב, שאיננה מובעת במילים ואיננה מוכרזת, נקראת נצירה. נצירה היא מעשה עבירה שאדם ביצע שהוא לא מדבר עליו. זה משהו שאדם מאמין שאם הוא יתגלה הוא יעמיד בסכנה את המשך קיומו. כל נצירה באה אחרי עבירה. לכן, מעשה עבירה הוא משהו שנעשה; נצירה היא
האדם היחיד שיכול להפריד את עצמו מקבוצה הוא האדם עצמו, והמכניזם היחידי שבאמצעותו הוא יוכל לעשות זאת הוא הנצירה. הוא נוצר הפרות נגד התקנון המוסרי של הקבוצה מחברי הקבוצה האחרים, ולפיכך הוא מתבדל (מפריד עצמו) מהקבוצה, ולפיכך הקבוצה מתפוררת.
התחלואים החברתיים של האדם מורכבים בעיקר מקשייו האישיים. הגישה המעשית היא לעזור ליחיד לטפל בקשייו האישיים לשם שיפור עצמו ושיפור החברה שהוא חלק ממנה.
מעשה מזיק או הפרת התקנון המוסרי של קבוצה. מעשה עבירה הוא לא רק פגיעה במישהו או במשהו, זה מעשה של מחדל או ביצוע שמביא לטוב המועט ביותר למספר הקטן ביותר של אנשים או תחומי חיים, או לנזק הרב ביותר למספר הרב ביותר של אנשים או תחומי חיים.