המושגים של צודק וטועה מהווים מקור שכיח לוויכוח ולמאבק. הם קשורים קשר הדוק לעבירות ולנצירות ולרצף העבירה-מוטיבטור.

המאמץ להיות צודק הוא ההשתדלות ההכרתית האחרונה של אדם בדרכו אל מותו. אני-צודק-והם-טועים הוא המושג הנמוך ביותר שאדם לא מודע יכול לנסח.

לא בהכרח ניתן להגדיר עבור כולם מה זה צודק ומה זה מוטעה. הדברים האלה משתנים בהתאם לתקנונים המוסריים ולכללי המשמעת הקיימים, ולפני סיינטולוגיה, למרות השימוש בהם במסגרת החוק כמבחן ל-״שפיות״, הם לא היו מבוססים על עובדות אלא רק על דעות.

בסיינטולוגיה נוצרה הגדרה מדויקת יותר. ההגדרה הפכה להיות גם ההגדרה האמיתית של מעשה עבירה. מעשה עבירה אינו רק פגיעה במישהו או במשהו: מעשה עבירה הוא מעשה של מחדל או של ביצוע אשר עושה את הטוב המועט ביותר למספר המועט ביותר של אנשים או של איזורים בחיים, או את הנזק הרב ביותר למספר הרב ביותר של אנשים או של איזורים בחיים. דבר זה יכלול את משפחתו של אדם, את קבוצתו או צוותו ואת האנושות בכללותה.

לפיכך, פעולה מוטעית תהיה מוטעית באותה מידה שבה היא מזיקה לרוב האיזורים. פעולה צודקת תהיה צודקת באותה מידה שבה היא מועילה לרוב האיזורים.

אנשים רבים חושבים שפעולה מסוימת היא עבירה רק משום שהיא הרסנית. עבורם, כל הפעולות או המחדלים ההרסניים הם מעשי עבירה. זה לא נכון. כדי שמעשה של ביצוע או של מחדל יהיה מעשה עבירה, הוא חייב להזיק למספר הרב ביותר של אנשים ושל איזורים בחיים. לפיכך, אי-הריסה יכולה להיות מעשה עבירה. סיוע לדבר-מה שיזיק למספר רב יותר יכול גם הוא להיות מעשה עבירה.

מעשה עבירה הוא דבר שמזיק באופן נרחב. מעשה מועיל הוא דבר שעוזר באופן נרחב. זה יכול להיות מעשה מועיל להזיק לדבר-מה אשר היה מזיק להרבה אנשים ואיזורים בחיים.

גרימת נזק לכל דבר ועזרה לכל דבר יכולות שתיהן להיות מעשי עבירה. עזרה לדברים מסוימים וגרימת נזק לדברים מסוימים יכולות שתיהן להיות פעולות מועילות.

הרעיון שלא להזיק לכלום והרעיון של עזרה לכל דבר הם שניהם מטורפים למדי. ספק אם היית חושב שעזרה למשעבדים היתה פעולה מועילה, ובאותה מידה ספק אם היית מחשיב את החיסול של מחלה למעשה עבירה.

בעניין של להיות צודק או להיות טועה יכולה להתפתח חשיבה עכורה רבה. לא קיימים דברים שהם צודקים באופן מוחלט או מוטעים באופן מוחלט. ולהיות צודק אין פירושו לא להיות מוכן להזיק, ולהיות טועה הוא לא רק אי-גרימת נזק.

ישנה אי-רציונליות לגבי ״להיות צודק״, שלא רק שוללת את תקפותו של המבחן החוקי של שפיות, אלא גם מסבירה מדוע יש אנשים שמבצעים דברים מוטעים מאוד ועומדים על כך שהם נוהגים בצדק.

התשובה טמונה ביצר, שטבוע בכל אחד מלידה, לנסות להיות צודק. זו התעקשות שמהר מאוד מופרדת מפעולה צודקת. והיא מלווה במאמץ לעשות את האחרים טועים, כפי שאנו רואים אצל אנשים שמחמירים מאוד בביקורת. being שלמראית עין הוא חסר הכרה, עדיין מתנהג כצודק ועושה את האחרים טועים. זאת הביקורת האחרונה.

ראינו ״אדם מתגונן״ שמתרץ את העוולות המחפירות ביותר. גם זה יהיה ״צידוק״. רוב ההסברים של התנהגות, ולא משנה עד כמה הם דחוקים, נראים צודקים לגמרי לאדם שנותן אותם, כי הוא רק טוען בתוקף לצדקתו שלו ולכך שהאחר טועה.

מדענים שהם לא רציונליים אינם נראים מסוגלים להגיע לתיאוריות רבות. הם לא מסוגלים, כי הם יותר מעוניינים להתעקש על הטיעונים הצודקים המשונים שלהם מאשר הם מעוניינים למצוא את האמת. כך אנו מקבלים "אמיתוֹת מדעיות" מוזרות מאנשים אשר היו צריכים לדעת שזה לא בסדר. אמת נבנית על-ידי אלה שהם בעלי אופקים רחבים ובעלי האיזון הנפשי לראות גם היכן הם טועים.

הדחף להיות צודק מצוי בכל אחד.

כאשר מתרחשת פעולה שגויה, האדם נזרק לתוך קונפליקט בין הפעולה השגויה שלו לבין הדחף להיות צודק ...

... והוא עשוי להמשיך לעשות את הפעולה במאמץ לטעון לצדקתו.

שמעת כמה ויכוחים מגוחכים מאוד בחוץ בקרב ההמון. תבין שהדובר היה מעוניין לטעון בתוקף שהוא צודק יותר מאשר להיות צודק.

תטן– הישות הרוחנית, האדם עצמו – מנסה להיות צודק ונאבק נגד היותו טועה. זה קורה בלי קשר להיותו צודק בקשר למשהו או לכך שהוא עושה דבר צודק ממשי. זאת התעקשות שאין לה כל נגיעה לצדקתה של התנהגות.

אדם מנסה להיות צודק תמיד, כל הדרך עד ניצוץ החיים האחרון.

כיצד, אם כן, אדם טועה אי פעם?

הדבר קורה כך:

אדם מבצע פעולה מוטעית, באופן מקרי או בהיסח הדעת. העובדה שהפעולה או שהאי-פעולה היא מוטעית עומדת לאחר מכן בסתירה לצורך שלו להיות צודק. לכן הוא עשוי להמשיך ולחזור על הפעולה המוטעית כדי להוכיח שהיא צודקת.

זהו יסוד של אברציה (מחשבה או התנהגות לא רציונלית). כל הפעולות המוטעות הן התוצאה של שגיאה שבעקבותיה האדם יתעקש שהוא צדק. במקום לתקן את השגיאה (דבר שיהיה כרוך בהודאה בטעותו), הוא מתעקש שהשגיאה היתה פעולה צודקת/נכונה ולכן חוזר עליה שוב.

כאשר being יורד בסולם, קשה לו יותר ויותר להודות שהוא טעה. ולא זו בלבד, אלא שהודאה כזאת יכולה בהחלט להיות הרסנית לכל יכולת או שפיות שעוד נותרה לו.

כי להיות צודק זה הדבר שממנו עשויה הישרדות. זוהי המלכודת שממנה נראה היה שהאדם אינו יכול להיחלץ: עבירה נערמת על עבירה, כשהיא ניזונה מטענת היותו של אדם צודק. למרבה המזל, קיימת דרך החוצה מסבך זה, כפי שנראה בהמשך.